החלטה בתיק בפ"מ 14-01-13

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית ולבטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתנו בגין נהיגה בשכרות.

המבקש הינו נהג הרכב ובעליו. לא הוצג אישור אחסנה.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקש טען כי קיימת סתירה בין גרסת המבקש לאירועי הלילה בו נפסלו רשיונו לבין העולה מחומר הראיות. לגרסת המבקש, ישב ברכבו בחניית ביתו, כאשר בקשו ממנו השוטרים לצאת את רכבו. עוד טען כי נערך חיפוש יסודי ברכבו של המבקש וכן בביתו, ללא צו וללא הסכמת המבקש, מה שגרם לבהלה רבה בקרב בני משפחתו. המבקש סירב לחתום על מסמכים משום שלא הבין מה כתוב בהם, ולא נמסר לידיו דוח בסיום האירוע. ביחס לרשיון הנהיגה טען כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, ראוי להסתפק בימי הפסילה שרוצו עד כה, ולחילופין לקצר התקופה. המבקש נוהג מזה 10 שנים ללא הרשעות קודמות.  ביחס לרכב, מלכתחילה לא היה מקום להשבתתו, ועל כן יש להחזירו לאלתר. הסניגור הפנה להבחנה בין פסילת רשיון נהיגה לבין פסילת רשיון רכב, שנעשתה בבפ"מ 2285-12-12. המבקש זקוק מאד לרכב, המשמש את משפחתו ובכלל זה את אחותו בעלת הצרכים המיוחדים, ובנוסף עלויות אחסונו גבוהות מאד ומקשות על המבקש ומשפחתו שהכנסתם דלה.

ב"כ המשיבה טען כי קיימות ראיות לכאורה ומסוכנות הנובעת ממהות העבירה והכמות המדוברת. הצהיר כי קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום נגד המבקש. הפנה לחומר החקירה ביחס לכך שהמבקש נצפה נוהג, ובאופן מסוכן. הרכב בו נהג הינו בבעלותו של המבקש. לא נפל כל פגם בהחלטת הקצין, ועל כן בקש לדחות הבקשה על שני חלקיה.

המבקש עצמו בקש להוסיף כי תפסו אותו בחניה, איימו עליו בדרך בכך שאמרו לו שישתוק, וערכו חיפוש בביתו. עוד ציין כי אימו ואחותו חולות, וכי מקבל על עצמו את פסילת רשיונו, אך מבקש לשחרר את רכבו משום העלויות הגבוהות הכרוכות באחסנתו, בעטיין "אני אמות מרעב". עוד הוסיף "בקור כזה איך אני לעבודה".

דיון והכרעה

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש, הנשענת על דוחות השוטרים. ראשית, דוח שערך השוטר איתן רפאלוב, לפיו ראה רכב נוסע באופן המסכן את הסביבה, בכך "שנסע בזיגזג", ובהגיעו לצומת שבו ניתן להמשיך ישר או לפנות ימינה - אותת נהגו שמאלה דווקא. לאחר מכן פנה ימינה, ונסע בנתיב הנגדי זמן מה, ולא נעצר למרות קריאות השוטר בכריזה שהורו לו לעשות כן. בהמשך עצר הרכב בחנייה הסמוכה לרח' השקמה 3, שהוא מקום מגוריו של המבקש. השוטר ניגש לרכב לבקש את רשיונותיו של הנהג, וכשהאחרון פתח את החלון, הריח השוטר ריח חזק של אלכוהול. הנהג, שהינו המבקש, טען שאיננו מוצא את רשיונו, ולשאלת השוטר השיב כי שתה "רק בקבוק אחד של בירה". השוטר עלה יחד עם המבקש לביתו של האחרון, על מנת לחפש את תעודת הזהות או את רשיונו של המבקש, אך אלה לא נמצאו. כשחזרו לרכב התבקש המבקש לחפש שוב ברכבו, ואכן מצא שם את תעודת הזהות שלו, על פיה זוהה כמבקש.

בהמשך, נלקח המבקש לתחנת עפולה שם נערכו למבקש בדיקת נשיפון שכשלה, בדיקות ביצוע שבשלושתן כשל, ובדיקת ינשוף, שלכאורה נערכה עפ"י החוק והנהלים, בה נמצא ריכוז של 865 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף שמסר.

לשוטר, עורך הבדיקות, מסר כי שתה כוסית ויסקי, וכי "יצאתי מהבית לקנות משהו מהחנות ולחזור".

יצויין, כי לא מצאתי בחומר החקירה מזכרים שנערכו ע"י הפקחים שהיו עם השוטר רפאלוב ברכב, או של שוטר נוסף שהצטרף בהמשך. שמותיהם אף לא רשומים ברשימת עדי התביעה. נושא זה יתברר, מן הסתם, בתיק העיקרי או יושלם בהמשך, אלא שבשלב לכאורי זה, די בחומר המצוי בתיק על מנת לקבוע שאם יתקבל כנכון ואמין, הרי שיהווה בסיס להרשעת המבקש בעבירה המיוחסת לו.

משכך, אני סבורה, כאמור לעיל, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש.

העבירה כשלעצמה הינה עבירה חמורה ומסוכנת. נהג שיכור מהווה סכנה לעצמו וליתר המשתמשים בדרך. ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של המבקש גבוה מאד, מבחני הביצוע מלמדים על חוסר כשירות מוחלט לנהיגה, כמו גם אופן נהיגתו, כפי שנצפה ע"י השוטר רפאלוב.

המבקש נוהג משנת 2003 ואין לחובתו כל רישום קודם. לפיכך, זהו מקרה חריג בנוף התנהלותו של המבקש דרך כלל, ומסוכנותו נגזרת מהאירוע מושא בקשה זו בלבד.

מסוכנותו, הגם שנובעת ממקרה זה בלבד, הינה גבוהה, בהתחשב בכמות האלכוהול שנמדדה, באופן התנהגותו בזמן הנהיגה ובתוצאות מבחני הביצוע שנערכו לו.

בנסיבות אלה, תקופת צינון בת 30 יום נראית לי סבירה בהחלט, ונדמה שגם המבקש מקבל זאת, כפי שעולה מטיעוניו לפניי.

ביחס לרכב, מדובר ברכבו של המבקש. אני מסכימה שיש באיסור השימוש ברכבו משום גוון של ענישה, כעולה מהחלטתו של כב' הש' טננבאום, ב בפ"מ 2285-12-12 מזרחי נ. מ"י, אליו הפנה ב"כ המבקש. מעבר להסכמתי זו, אין מקום להקיש מהמקרה המתואר שם לענייננו; שם דובר במקרה בו בעל הרכב היה מעבידו של הנהג, אשר קיבלו לעבודה אך ימים ספורים קודם לכן. הנהג נתפס נוהג בשכרות, הרכב נאסר לשימוש, ובעל הרכב הגיש בקשה להחזרתו לידיו.

בית המשפט דחה את בקשתו של בעל הרכב. מקל וחומר בענייננו.

המבקש הינו, כאמור, בעל הרכב שנהג בו בשכרות. התרשמתי כי אכן קיים קושי כלכלי וכן מצוקה הנובעת מהעובדה שהרכב משמש את כל בני המשפחה. נסיבות אלה, שהיו אמורות לעמוד לעיני  המבקש בטרם בחר לבצע העבירה, אינן יכולות להוות נסיבות אחרות המצדיקות החזרת הרכב לבעליו.